רשלנות רפואית

ההתמודדות עם טיפול רפואי רשלני הינה מאתגרת ומורכבת. בפרט, אך לא רק, כאשר הרשלנות הסבה למטופל לנזקים קשים, חשוכי מרפא ובלתי הפיכים. נזקים אשר אינם רק גופניים, אלא גם נפשיים וכלכליים, ומשפיעים מטבע הדברים גם על בני משפחתו של המטופל. מעורבותו של עורך דין המתמחה בתחום, עוד מהשלבים הראשונים ביותר של החשד בדבר קיומה של רשלנות רפואית, הינה קריטית בדרך למיצוי זכויות.

רשלנות רפואית איננה לצערנו תופעה נדירה בישראל. הנגישות לשירותים רפואיים, כמו גם המודעות לגבי הצורך שבטיפול, יוצרים אין ספור ממשקים יומיומיים בין רופאים ומטופלים. במקביל, החוק והפסיקה בישראל מטילים חובת זהירות מוגברת ומורחבת על רופאים ומטפלים, והליכים רבים בגין רשלנות רפואית מתנהלים בערכאות ובטריבונלים השונים.

על מנת להוכיח רשלנות רפואית, יש להוכיח את שלושת יסודותיה של עוולת הרשלנות, המוגדרת בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, ואלו הם – קיומה של רשלנות, נזק שנגרם למטופל, וקשר סיבתי בין השניים (משפטי ועובדתי). בין השאלות העולות תדיר בתביעות מסוג זה ניתן לציין למשל:

• האם הרופאים אבחנו כראוי ובמועד את המחלה ממנה סבל המטופל?
• האם הרופאים התייחסו באבחון גם למקרים נדירים וחריגים?
• האם הרופאים קיבלו את ההחלטה הנכונה לגבי הטיפול הראוי למטופל?
• האם הרופאים מסרו למטופל את כל המידע הדרוש וקיבלו את הסכמתו המודעת לטיפול?
• האם הרופאים פרשו בפני המטופל את מלוא אפשרויות הטיפול הרלבנטיות, תוך העמדתו על היתרונות והחסרונות שבכל אחת מהדרכים האופציונאליות?
• האם הטיפול בוצע על ידי רופאים המתמחים בטיפול הנ"ל?
• האם הרופאים היו אקטיביים בנושאים כגון מעקב אחר ביצוע בדיקות, מעקב אחר נטילת תרופות, בדיקות מעקב נחוצות, מעקב אחר שיקום וכדומה?

כפי שניתן לראות, תביעות רשלנות רפואית מערבות מטבע הדברים סוגיות של משפט ורפואה, ולעתים אף מעלות שאלות של חברה, נורמות ומוסר. אלו תביעות אשר מוגשות על מנעד רחב של ראשי נזק כגון כאב וסבל, אובדן השתכרות (לעבר, להווה ועתיד), הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות, עזרה צד ג', פגיעה באוטונומיה ועוד.

במקרים חמורים – כמו נזקים חשוכי מרפא או מוות – הפוגעים באופן דרמטי במטופל ו/או בבני משפחתו, הפיצויים בהליכי רשלנות רפואית יכולים אף לטפס לכדי סכומי עתק של עשרות מיליוני שקלים.