ירושות וצוואות

דיני הירושה בישראל מוסדרים בחוק הירושה, תשכ"ה-1965.

חוק הירושה מבחין בין "ירושה על-פי דין" ו"ירושה על-פי צוואה".

מה ההבדל?
ירושה על-פי דין הינה סדר חלוקת הירושה על-פי הוראות חוק הירושה כאשר לא חלה על הירושה צוואה חוקית.

במקרה כזה היורשים יפעלו להוציא צו ירושה שיוגש לרשם הירושות. צו הירושה הוא המסמך הקובע מיהם היורשים ומה חלקו של כל אחד מהם בעיזבון שהותיר אחריו המנוח.

מי כשר לרשת אדם:

יכול להיות יורש רק מי שהיה בחיים במות המוריש (סעיף 3(א) לחוק הירושה). לכלל הזה יש שני חריגים:

1. עובר – מי שנולד תוך 300 יום לאחר מות המוריש – דינו כדין מי שהיה בחיים במות המוריש (סעיף 3(ב) לחוק הירושה.
2. תאגיד/חברה – תאגיד כשר לרשת אם במות המוריש היה כשר לזכות בנכסים (סעיף 4 לחוק הירושה.

מי פסול לרשת:

סעיף 5 לחוק הירושה מונה את הפסולים מלרשת אדם:
(1) מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו; כלומר, לא יתכן מצב של "הרצחת וגם ירשת".
(2) מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזויפת.

חלוקת הירושה על-פי דין:

חוק הירושה קובע את סדר חלוקת הירושה בין היורשים.

1. הראשונים כוללים את צאצאי המוריש עצמו על כל דורותיהם. ההורה המשותף שלהם הוא למעשה המוריש עצמו.
2. אחריהם ההורים של המוריש וצאצאיהם עד סוף הדורות (אחים, אחיות, בני דודים וכו' של המוריש
3. ואחריהם הורי הוריו של המוריש (סבים וסבתות של המוריש) וצאצאיהם.